אז בשעה טובה ומוצלחת החלטתם להתחתן או לקיים קשר זוגי של ידועים בציבור. מזל טוב!
בשלב כזה או אחר, כאשר ישנם נכסים שנצברו לפני הקשר הזוגי, עולות תהיות או חששות מה יקרה במקרה של פרידה. בואו נודה על האמת, אחוז הגירושין הינו מהגבוהים שידענו, ולכן מצאתי לנכון לנסות להסביר בצורה הפשוטה ביותר מהי חשיבותו של הסכם ממון, וזאת במיוחד לאור ההתפתחויות המשפטיות בשנים האחרונות בכל מה שקשור לשיתוף נכסים בין בני זוג.
ניקח את הדוגמא הקלאסית לפיה, לאחד מבני הזוג ישנה דירת מגורים אותה רכש לפני שהכיר את בחירת ליבו.
ראשית, נסביר מה בגדול קובע החוק החל במקרה בו אין הסכם ממון חתום:
- נכסים שהיו לאחד מבני הזוג לפני הנישואין יישארו שלו במקרה של פירוד.
- נכסים שאחד מבני הזוג קיבל במתנה או בירושה במהלך הנישואין יישארו שלו במקרה של פירוד.
אז הולכים ובודקים לבד קצת באינטרנט וקוראים, ומתייעצים קצת עם חברים ומקבלים עצות מאנשים שאינם מומחים לדבר, ואז מגלים את הוראות החוק ואומרים לעצמנו – יופי! הרי אני רכשתי את הדירה מזמן, אספתי את כל חסכונותיי, נעזרתי בהורים, והשלמתי את קניית הדירה הרבה לפני החתונה – אז מי צריך את כל הכאב ראש הזה של הסכם ממון שכן, גם ככה החוק מגן עלי.
אז זהו שממש לא!!
ישנן סיטואציות משפטיות לפיהן בתי המשפט יכירו בזכויות בן הזוג השני בדירת המגורים במצב של פרידה, גם אם אינו רשום כבעליה ובניגוד להוראות החוק כמתואר לעיל.
ופה המקום לציין, כי סיטואציות אלו הולכות ומתרבות במהלך השנים ועם הזמן ישנה נטייה של בתי המשפט להרחיב את הפרשנות המשפטית לטובת בן הזוג השני.
ראשית נסביר, כיצד בכלל אפשר לקבוע שלבן הזוג השני ישנן זכויות בדירה אף אם החוק קובע אחרת? ובכן, כאשר מוכיח בן הזוג האחר כי הייתה כוונת שיתוף ספציפית לגבי הדירה, כלומר הציג מצג מסוים כלפי הצד השני, או הסכים להתנהלות מסוימת בנוגע לדירה, ואלו יצרו מכלול לפיו היה רצון של שיתוף בזכויות, הרי שנוצרה חזקה משפטית מכוחה בית המשפט יכול להעניק זכויות בדירה גם לבן הזוג האחר.
דא עקא, שאם בעבר היה צורך בכוונת שיתוף ברורה וחדה כגון מימון משותף של המשכנתא, השקעה של שני בני הזוג בשיפוץ והשבחת הדירה, ועוד סממנים ברורים המעידים שבני הזוג ראו בדירה כדירה משותפת לכל דבר ועניין, הרי שעם השנים נוצרה מגמה בבתי המשפט לשפר את מצבו של מי שהגיע לזוגיות ללא דירה.
וכך, מסתמנת יותר ויותר נטייה לקבוע שיתוף לא רק בנכסים שנצברו במהלך הנישואין אלא גם באותם נכסים, כמו הדירה בדוגמא שלנו, שעד לא מזמן היה ברור כי אינם נחשבים לרכוש משותף לפי החוק.
נביא להלן חלק מאבני הדרך בנוגע לקביעות המשפטיות בסוגיית שיתוף נכסי בני זוג:
בשנת 1994, קבע בית המשפט העליון כי כאשר מדובר בדירת מגורים בה חיים במשותף הצדדים, משך זמן רב ובמאמץ כלכלי משותף, נוצרת חזקה של שיתוף, אף אם הדירה היתה במימון בלעדי של אחד מבני הזוג ונרכשה לפני הנישואין.
בשנת 2012, בית המשפט העליון חזר ופסק שוב לטובת בן הזוג שלא השתתף ברכישת הדירה, והפעם כאשר דובר בתקופה קצרה יותר של נישואין. אם קודם לכן, כ-30 שנות נישואין נדרשו לבסס שיתוף, כאן הספיקו כ-15 שנים בלבד. בית המשפט הסתפק בעדותה של האישה על כך שהצדדים התכוונו למכור את דירת המגורים ולקנות דירה חדשה בצירוף חסכונות משותפים – הא ותו לא, והכל בניגוד מוחלט לחוק יחסי ממון.
בשנת 2016, בית המשפט לענייני משפחה הלך צעד אחד קדימה ופסק על שיתוף בשתי דירות שנתנו במתנה לבן הזוג לפני הנישואין, וזאת למרות שבני הזוג לא התגוררו באף לא אחת מהן. לדירות היו משכנתאות ששולמו באמצעות דמי השכירות שהניבו ואולם, כיוון שתשלום המשכנתא וכניסת דמי השכירות היו לחשבון בנק אליו הצטרפה בת הזוג כשותפה תוך סגירת חשבונה האישי הנפרד, נקבע כי נוצרו לה זכויות בדירות! וזאת, למרות שבת הזוג לא השקיעה שקל ברכישת הדירות, לא השקיעה בהשבחתן, ולמעשה לא עשתה שום מאמץ כלכלי הנוגע להן.
עינינו הרואות ומכאן ללמדנו, כי הפתרון היחיד, שאין בלתו, על מנת להימנע מחוסר הוודאות ומאיבוד זכויות בן הזוג בנכסיו, הוא עריכת הסכם ממון שיעגן את הזכויות בנכס.
אל תהססו ליצור קשר כבר היום עם עו"ד עמית דביר לצורך ייעוץ ראשוני בטלפון נייד 052-3819696 או בדוא"ל amitdvir@gmail.com.
עורך דין עמית דביר, מקים המשרד, הינו חבר ועדת קניין ומקרקעין של לשכת עורכי הדין, בוגר תואר ראשון ושני בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים (L.L.B,L.L.M), בעל ניסיון מקצועי מוכח ועתיר (משנת 2003) בפרקטיקה של עריכת דין ובפרט כהיותו עורך דין מקרקעין. המומחיות שלנו הינה, בין היתר, בלווי משפטי מלא בעניינים כגון: הסכמי ממון, צוואות, מכירת דירה, קניית דירה, קניית דירה מקבלן, זיכרון דברים, עסקאות קומבינציה, פינוי בינוי, ייצוג קבלנים, בתים משותפים, קבוצת רכישה, רישומי מקרקעין, כינוס נכסים, מיסוי מקרקעין, דמי מפתח ועוד.
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כייעוץ משפטי ו/או כתחליף לייעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.
